פסק-דין בתיק ת"ק 2924-10-10

1.         התובעת הגישה תביעה זו, לחייב את הנתבעים לשלם לה סך של 30,000 ש"ח בגין אירוע שאירע ביום 4.11.09 - אירוע בו נפגע רכבה בשני מוקדים - כפי שיובהר להלן:

            א.         התובעת נסעה בראשל"צ ובעת הנסיעה, קיבל רכבה מכה חזקה בתחתית הרכב מבור ביוב מכוסה, שהתרומם מתחת לרכב עקב לחץ מים - דבר אשר גרם נזק לגחון הרכב ועצירתו המוחלטת (להלן: "האירוע הראשון").

                        נהג שנסע אחרי התובעת עצר את רכבו וסגר את מכסה הבור.

                        לאחר כשתיים שלש דקות, חזרה התובעת אל רכבה על מנת לבדוק האם הוא מתניע ועל מנת להזיזו מהנתיב, הגיע רכב בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "מנופי אבי"), המבוטח על ידי הנתבעת 1, אליהו חב' לביטוח בע"מ (להלן: "אליהו") ושהיה נהוג בידי הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") ופגע בחלקו האחורי של רכב התובעת. (להלן: "האירוע השני").

            ב.         שמאי מטעם התובעת בדק את נזקי רכבה ומצא שהרכב נפגע בשני מוקדים וקבע, שהנזק הגולמי בשני המוקדים עולה על 60% מערך הרכב ולכן הוכרז רכב התובעת כאובדן כללי ומיועד לפירוק בלבד.

                        עבור שרידי הרכב קיבלה התובעת סך של 3,000 ש"ח (ראה האמור בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה).

            ג.          התובעת הגישה תביעה לאליהו בבקשה לפצותה על הנזק בגין האירוע השני ולאחר שנשלח חוקר מטעמה ובדק את נסיבות האירוע, הובטח לשלם לתובעת את סכום הנזק.

                        למרות זאת, נשלח ביום 14.1.10 מכתב לתובעת, בו נאמר, שלפי גרסת הנתבע, אין האחריות מוטלת עליו, משום שהכביש הוצף והרכב החליק ולכן נדחתה תביעת התובעת.

            ד.         מאחר והתובעת סבורה, שהאחריות לאירוע השני אכן רובצת על הנתבע, הגישה היא תביעה זו לחייב את 3 הנתבעים לשלם לה סך של 30,000 ש"ח, הכולל בחובו: נזק בגין האירוע השני בסך של 23,200 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 700 ש"ח, פיצוי עבור עוגמת נפש בסך של 6,100 ש"ח.

2.         מטעם הנתבעים הוגש כתב הגנה משותף, בו מבקשים הם לדחות את תביעת התובעת, משום שהנתבעים לא התרשלו, לא הפרו חובה חקוקה, מרבית הנזקים לא הוכחו - כמפורט בכתב ההגנה ובין היתר אף מעלים את הטענות הבאות:

            א.         א)         עיריית ראשל"צ (להלן: "העירייה") הכירה באחריותה לקרות אירוע התאונה ושילמה לאליהו את מלוא הנזקים אשר שולמו על ידה למנופי אבי ולנתבע - זאת למרות שרכב הנתבעים לא פגע במכסה הביוב אלא בחלקו האחורי של רכב התובעת.

                                    לכן, היה על התובעת לצרף כנתבעת את העירייה על מנת שתקבע האחריות של מי מהצדדים לקרות התאונה.

                        ב)         בהמשך לאירוע הראשון, יצאה התובעת מרכבה על מנת לבחון את נזקיה ובכך יצרה מפגע או מכשול בכביש אשר תרם תרומה ישירה לאירוע השני.

                                    התובעת נהגה בניגוד לתקנות התעבורה ולא סימנה את רכבה התקול, שהיה בתוך נתיב תחבורה ולא הציבה משולש אזהרה או כל סימון אחר על הכביש על מנת להזהיר את המשתמשים האחרים בדרך.

                        ג)          הנתבע נסע במהירות שאינה חורגת מהמהירות המותרת והבחין לאחר זמן מה, שרכב התובעת הינו רכב תקול, שעמד באמצע הנתיב ולכן בלם את

                                         רכבו, ברם החליק על השמן ו/או המים ו/או החומר השומני אשר היה על הכביש ופגע בחלקו האחורי של רכב התובעת.

3.         מאחר והנתבעים סבורים שהאחריות רובצת על העירייה, שלחו הם הודעה צד ג' לעירייה ע"י מניב ראשון בע"מ (להלן: "מניב").

            בהודעה זו, נטען שהנתבעים זכאים לפיצוי ו/או  שיפוי מצד ג', משום שהנזקים שנגרמו הם תוצאה של מעשיה ו/או מחדלה ולא עשתה מה שרשות עירונית ו/או רשות אכיפה סבירה הייתה עושה.

            הנתבעים העמידו את סכום הפיצוי ו/או השיפוי לסך של 25,000 ש"ח בצרוף הסכומים בהם יחייב בית המשפט את הנתבעים.